אני מכירה את חץ (כן, הבחור שכותב את הבלוג הזה על כישוף) בערך שנתיים ושנינו באים מקצוות שונים כשזה מגיע לענייני מיסטיקה, מאגיה וכישוף: הוא אוהב לחקור את הדברים ברמה של שאלות ותשובות באספקט התאורתי, ואני אוהבת לנסות. הוא לא מכשף ואני מכשפת לפעמים אפילו מספר פעמים ביום (כיף שיש משרד פרטי!). אני מסכימה איתו בהרבה דברים אך לא מסכימה איתו בכל מיני דברים אחרים, אפשר לאמר שזה משהו כמו אצל חברות שלכן ואתן…

לפני מספר חודשים החלטתי שגם אני רוצה בלוג. אני גם מעוניינת לשתף מכשפות וקוראות אחרות בתובנות ודברים אחרים, אך מכיוון שאני לא הכי מבינה בטכנולוגיה, ביקשתי מחץ שירים עבורי את הבלוג. לתומי חשבתי שהוא יתלהב, אבל להפתעתי הוא לא. ניסיתי להסביר לו שאני רוצה להקים בלוג שיעזור לי להכיר מכשפות אחרות שאיתן יהיה אפשר לעשות סיעור מוחות, ללמוד אחת מהשניה, לשתף חוויות ועוד דברים.

במקום התלהבות הוא הפגין צינון מוחלט. הוא הסביר לי כי הרבה מכשפות לא רק שלא יסתדרו איתי, אלא שהן "נעולות" על כל מיני דברים מכל מיני סיבות, וכל נסיון לערער תובנות מסוימות של מכשפות שונות יתקל במשהו כמו "זו האמת שלי" ובכך יסתיים הדיון. אני בבירור זוכרת שהוא אמר לי "קארין היקרה, סיעור מוחות הוא רעיון נחמד, אבל לא אקטואלי אצל רוב המכשפות, גם אם יהיו לך הוכחות חותכות לכך. הן פוחדות משינוי דעות והן תחשובנה שאת מנסה לפוצץ להן את העולם שהן נמצאות בו".

כמובן שדחיתי את דבריו וביקשתי שירים את הבלוג ולשאר הדברים אני אדאג. אני יודעת להסתדר עם אחרות ושישאיר לי את הדברים.

כיום, 4 חודשים אחרי שהבלוג פתוח, אני נאלצת להודות שהוא צדק.

שוחחתי עם מספר מכשפות במסנג'ר שלי ומצאתי כי הצעירות שבהן שעדיין עושות את צעדיהן הראשונים בעולם המאגיה והכישוף הן בהחלט חברות טובות לשיחה ולסיעור מוחות, אולם רבות המכשפות האחרות שלא רק שבטוחות שיודעות הכל, כל נסיון לשוחח איתן על נושאים מסויימים שיש בינינו מחלוקת לגביהם, אני נתקלת חיש קל בקיר אטום ואותי זה מפליא: הרי אינני מנסה לשכנע אף אחת לצאת מעולם הכישוף, זהו עולם שגם אני נמצאת בו ובינתיים אין לי כוונות לעזוב אותו, אז מדוע לא להתפתח? מדוע לא לפתוח סיעור מוחות על כל מיני נושאים? כמובן שאינני טוענת שאני יודעת הכל, אבל את מה שאני יודעת ניתן להוכיח בקלות, ובכלל, איזה מין מכשפה אינה מעוניינת להתקדם ולהכיר עוד ועוד דברים? מדוע ויכוח על נושאים שונים בכישוף נחשב מיד בעיני רבות כאיום?

נתקלתי לא באחת ולא בשתי מכשפות שבפירוש מעדיפות לחיות עם כל מיני "אמונות" תלושות ובלבד שלא לערער עליהן, ואני תוהה: היכן ההתקדמות הרוחנית? מה הפחד לקחת כל דבר שהינך מאמין ולחקור אותו לעומקו? מדוע החשש הגדול הזה אצל כל מיני מכשפות לגלות שמה שהן מאמינות אינו יותר מעורבא פרח? הרי כך מתקדמים, איש אינו מושלם ואיש אינו יודע הכל, כפי שאמר מישהו: "מכל מלמדיי השכלתי", רק שאני תוהה היכן ה"לימוד" של אותן מכשפות שחוששות מכל שביב ויכוח או ארגומנט או סיעור מוחות. הן פשוט תעדפנה לטמון ראש בחול ואולי ללמוד אי שם בעתיד. כמובן שאז בעתיד המחיר יהיה הרבה יותר גבוה, אך הן מעדיפות זאת כך. אינני מצליחה להבין זאת.

היכן אותן מכשפות שאוהבות לשוחח, להתווכח ולעשות סיעורי מוחות? אני רוצה לשמוע מהן, לשוחח איתן, להכיר אותן. האם אני מבקשת משהו גדול מדי?