לפני מס' ימים יצרה עימי קשר מלכה אחת. איננו חברות כבר שנים רבות ולכן הופתעתי לקבל ממנה שיחת טלפון. לאחר החלפת מילות נימוס ו"התעניינות" שלי בשלומה, הגענו לעצם העניין..

מתברר כי הבחורה הנחמדה שהיא גם מכשפה מזה כעשור, מצאה את עצמה לפתע מכושפת על ידי לא פחות ולא יותר מאשר .. השפחה שלה.

לאחר כמחצית השעה של שיחה איתה, ולאחר שעה של עבודת הסרת הכישוף ממנה (שזה בניגוד לעקרונותיי.), הצלחתי להבין מה בעצם קרה פה, ומה שקרה לצערי קורה עם מכשפים ומכשפות רבות שמסרבות להקשיב.

רבים מהמכשפים/ות מאמינים בביטוי "אתה הוא אלוהים", הכוונה שהם קובעים להם (ולאחרים) מה הולך לקרות וכיצד. (אני אישית לא מאמינה במושג אך אני מודה כי גם אני מכשפת וגורמת לאחרים לעשות את רצוני, אך יחד עם זאת, אינני טוענת לכתר אלוהות כלשהו). מכיוון שאותם מכשפים באמת לוקחים את עצמם כ"אלוהים", הם לא מקשיבים במקרים רבים לשום גורם. אין להם קשר עם שום ישות והם בטוחים שהם צודקים. מה זה בטוחים? קיר פלדה בטוחים! "אני המכשף ואני קובע את הדברים, אי לכך אני לא מקשיב לאף אחד", וזו המנטרה שאפשר למצוא אצל מכשפים ומכשפות רבים.

האם הם באמת שולטים וקובעים לאחרים מה יקרה? גם אם אהיה נדיבה, אפשר בהחלט לאמר כי "חלקית מאוד" זה המושג המתאים, וגם זה אם באמת יש למכשפה כוחות, ולרבים מחבריי לתחום אין כוחות. המקסימום שלהם הוא הטלת עין הרע או כישוף שמחזיק מס' דקות או שניות. אותם מכשפים בהחלט אינם קובעים לאחרים כיצד לחיות, וגם הכישופים שהם עושים, מחזיקים זמן קצר.

אז מה הקשר לאגו? הקשר פשוט: מכיוון שרבים מעמיתיי לוקחים את עצמם כ"אלוהים", האגו שלהם נמצא בסטטוספירה, והם אינם מודעים (למרות שהם חושבים שכן) למה שקורה סביבם: מי שואב אותם (הצחיק אותי מכשף אחד שטען שאיש לא יכול לשאוב ממנו כוחות, אך כשביצעתי עליו 2 תרגילים פשוטים כשהוא במצב מודע, נעלמה לו האנרגיה בזמן שהוא כלל לא אישר זאת), ומי מנסה לכשף אותם בחזרה. כישופי הגנה הם פיקציה במקרה הטוב (אני מכירה את כישופי ההגנה היטב ובצעירותי ניסיתי את כולם, אף אחד מהם אינו באמת פעיל, וזה כולל כישופים מארצות מזרח, וגם כישופים אינדיאניים), ואשליה גרועה במקרה הרע. מכשפות יכולות לכשף מכשפות אחרות, תלוי בכח של המכשפות, ומכיוון שאותם החושבים כי הם "אלוהים" לא מקשיבים לישויות אחרות, אי אפשר להזהיר אותם.. והם נופלים.

מכשפות יקרות: גם אם אתן בטוחות שאתן נמצאות עם כוחות עילאיים חזקים מאחרים, מצאו לכם כלי/דרך/שיטה ליצור קשר עם ישויות שאתם סומכים עליהם ובדקו מה קורה אחת לזמן מה, לפעמים הבדיקה הזו יכולה לסייע לכם רבות.

חבל שתמצאו את עצמכן יום אחד במצב כמו של אותה מכשפה שפנתה אליי. לא תמיד מי שאתן בטוחות שתוכלנה לעזור לכן יהיו לה באמת כוחות לסייע ואז החיפוש אחר העזרה יכול להיות מתיש וקשה.

שלשום הזמינה אותי מנהלת בכירה בחברה שאני עובדת ללשכתה בדחיפות. קריאתה קצת הפתיעה אותי כי אנחנו כמעט ולא משוחחות (היינו פעם "חברות" ומאז שנודע לה שאני גם בענייני כישוף וגם בענייני BDSM, עדר חתולות שחורות עבר ביננו). קראו לי, אז הלכתי.

הגעתי ללשכתה, היא ביקשה שאסגור את הדלת (קצת מוזר, היא שונאת דלתות סגורות ותמיד היא פותחת את דלת משרדי בלי לדפוק בכלל). שאלתי אותה מה אוכל לסייע לה. היא הודיעה לי שזה בקשר ל"תחביב" שלי, לכך שאני מכשפה…

היא סיפרה לי שבנה הבכור מכושף. הרמתי גבה. הבחורה שלפניי תמיד היתה ספקנית ומעולם לא האמינה בקיום הדברים. שאלתי אותה מהיכן הבטחון הגמור שבנה מכושף? האם היא הפסיקה להיות סקפטית?

מתברר שה"סקפטית" הנכבדה היתה אצל מספר מכשפות ביפו ואפילו נסעה עד הצפון הרחוק למישהי ערביה וכולן פסקו: החברה של הבן היקר כישפה את הבחור ובגלל זה הוא איתה! היא לא היתה בטוחה במאת האחוזים שהן צודקות ולכן היא החליטה לשאול גם אותי. ערכתי בדיקה עם מס' ישויות שאני מתקשרת איתם והן הודיעו בצורה חד משמעית: אין כישוף. אמרתי את זה למנהלת. היא לא האמינה לי.

אם יש משהו שאני לא אוהבת, זה שלא מאמינים לי. החלטתי להוכיח לה את זה.

הודעתי לה שאני מזמינה את עצמי אליה בערב לכוס קפה (מה לעשות, צריך לפעמים לבלוע צפרדעים כדי לרכוש אמון) ושאלתי אותה אם בנה היקר יהיה בערב בבית. היא התקשרה, שאלה אותו אם הוא יהיה והוא אמר ש-כן.

הגעתי בערב אליה הביתה, וביקשתי לשבת עם האמא והבן יחד בחדרו. ישבנו. ביקשתי מהבן שיספר לי מדוע הוא אוהב את הבחורה. בהתחלה הוא לא רצה לענות, ואז ביקשתי בצורה מתחנחנת שיענה (צפרדעים, צפרדעים…). הוא הסכים להיפתח ובמשך 10 דקות סיפר כמה היא גורמת לו לפרוח, איך היא צוחקת מהבדיחות שלו, איך היא מעודדת אותו כשקשה לו בעבודה או בלימודים, ואיך הוא לא מרגיש את הזמן חולף כשהוא איתה והוא כל כך נהנה להיות איתה.

כששמעתי את דבריו התחלתי להתרגש ולדמוע. הלוואי עליי מישהי כזו!

הודיתי לו על תשובתו ואז הלכנו לסלון לשוחח שיחה פרטית. אמרתי לה "את רואה את ההסבר שלו? זו אהבה אמיתית ואני רק מאחלת לעצמי דבר כזה! מדוע אינך מסוגלת לקבל שבנך באמת ובתמים אוהב מישהי? הרי אם הוא היה באמת מכושף, הוא בכלל לא היה מתנהג כך ותשובתו היתה משהו בסגנון 'אינני יודע'".

היא היתה בהלם מההתקפה שלי עליה והודתה שמה שמפריע לה הוא .. מוצאה של אותה בחורה. היא מרוקאית, והם דור חמישי של אשכנזים פה בארץ ומעולם לאף אחד לא היה מערכת יחסים עם "פרענקים" אצלהם במשפחה.

הסברתי לה (לא בנימוס. הנימוס נגמר אצלי מהרגע שחשתי את האנרגיות אהבה של הבן שלה כלפי בת זוגתו) כי גזענות זו אין לה מקום יותר! הבן שלה כבר לא ילד קטן ומותר לו לצאת ולהתאהב במישהי שהיא אינה אשכנזיה. זה שהיא מרוקאית לא עושה אותה פחותה בשום דבר מאשכנזי ודעות אלו מקומן בפח, לא במאה ה-21. הסברתי לה גם שאלו המכשפות שהיא הלכה אליהן, רק ביטאו בעצם את השקרים שמכשפות אלו משקרות ללקוחות מסיבה פיננסית כמובן: אפשר דרך שקרים אלו להרוויח אלפי שקלים מלקוחות תמימים, ולכן הן "מוצאות" כל מיני כישופים שאינם קיימים על אותם אנשים!

וזו הנקודה שאני מעוניינת שאנשים יפנימו: אם גבר נמצא עם מישהי (או במקרה של אחיותיי הלסביות: מישהי נמצאת עם מישהי), אין הדבר אומר שהן מכושפות! תשאלו את האדם (או את הבחורה) מדוע הוא (או היא) עם אותה בת זוג. תנו לו (לה) להתבטא וברוב המוחץ של המקרים אתם תבינו שיש שם באמת ובתמים אהבה, גם כשהיא לא הגיונית. ממתי אהבה היא דבר הגיוני?? אהבה היא דבר רגשי. כישוף של מישהו אינו דבר של מה בכך (מבחינת ביצוע או אנרגיות) וגם כשיש כישוף, הוא אינו מחזיק זמן רב. אם יש זוג שנמצא כבר מס' חודשים מאוהב זה בזו וזו בזה, הסיכויים שיש שם כישוף הוא כמעט אפסי, ודעות קדומות אינן תירוץ ל"כישוף". תרדו מהפאניקה לגבי כך שאדם כזה או מישהי כזו מכושפת! קחו בחשבון שברוב מוחלט של המקרים כשמיסטיקניות או מכשפות אומרות שמישהו מכושף, הן פשוט מחפשות לשאוב מארנקכם כמה שיותר כספים. למה? כי אותה מיסטיקנית או מכשפה חושבת שהיא מצאה פראייר חדש.

אני מכירה את חץ (כן, הבחור שכותב את הבלוג הזה על כישוף) בערך שנתיים ושנינו באים מקצוות שונים כשזה מגיע לענייני מיסטיקה, מאגיה וכישוף: הוא אוהב לחקור את הדברים ברמה של שאלות ותשובות באספקט התאורתי, ואני אוהבת לנסות. הוא לא מכשף ואני מכשפת לפעמים אפילו מספר פעמים ביום (כיף שיש משרד פרטי!). אני מסכימה איתו בהרבה דברים אך לא מסכימה איתו בכל מיני דברים אחרים, אפשר לאמר שזה משהו כמו אצל חברות שלכן ואתן…

לפני מספר חודשים החלטתי שגם אני רוצה בלוג. אני גם מעוניינת לשתף מכשפות וקוראות אחרות בתובנות ודברים אחרים, אך מכיוון שאני לא הכי מבינה בטכנולוגיה, ביקשתי מחץ שירים עבורי את הבלוג. לתומי חשבתי שהוא יתלהב, אבל להפתעתי הוא לא. ניסיתי להסביר לו שאני רוצה להקים בלוג שיעזור לי להכיר מכשפות אחרות שאיתן יהיה אפשר לעשות סיעור מוחות, ללמוד אחת מהשניה, לשתף חוויות ועוד דברים.

במקום התלהבות הוא הפגין צינון מוחלט. הוא הסביר לי כי הרבה מכשפות לא רק שלא יסתדרו איתי, אלא שהן "נעולות" על כל מיני דברים מכל מיני סיבות, וכל נסיון לערער תובנות מסוימות של מכשפות שונות יתקל במשהו כמו "זו האמת שלי" ובכך יסתיים הדיון. אני בבירור זוכרת שהוא אמר לי "קארין היקרה, סיעור מוחות הוא רעיון נחמד, אבל לא אקטואלי אצל רוב המכשפות, גם אם יהיו לך הוכחות חותכות לכך. הן פוחדות משינוי דעות והן תחשובנה שאת מנסה לפוצץ להן את העולם שהן נמצאות בו".

כמובן שדחיתי את דבריו וביקשתי שירים את הבלוג ולשאר הדברים אני אדאג. אני יודעת להסתדר עם אחרות ושישאיר לי את הדברים.

כיום, 4 חודשים אחרי שהבלוג פתוח, אני נאלצת להודות שהוא צדק.

שוחחתי עם מספר מכשפות במסנג'ר שלי ומצאתי כי הצעירות שבהן שעדיין עושות את צעדיהן הראשונים בעולם המאגיה והכישוף הן בהחלט חברות טובות לשיחה ולסיעור מוחות, אולם רבות המכשפות האחרות שלא רק שבטוחות שיודעות הכל, כל נסיון לשוחח איתן על נושאים מסויימים שיש בינינו מחלוקת לגביהם, אני נתקלת חיש קל בקיר אטום ואותי זה מפליא: הרי אינני מנסה לשכנע אף אחת לצאת מעולם הכישוף, זהו עולם שגם אני נמצאת בו ובינתיים אין לי כוונות לעזוב אותו, אז מדוע לא להתפתח? מדוע לא לפתוח סיעור מוחות על כל מיני נושאים? כמובן שאינני טוענת שאני יודעת הכל, אבל את מה שאני יודעת ניתן להוכיח בקלות, ובכלל, איזה מין מכשפה אינה מעוניינת להתקדם ולהכיר עוד ועוד דברים? מדוע ויכוח על נושאים שונים בכישוף נחשב מיד בעיני רבות כאיום?

נתקלתי לא באחת ולא בשתי מכשפות שבפירוש מעדיפות לחיות עם כל מיני "אמונות" תלושות ובלבד שלא לערער עליהן, ואני תוהה: היכן ההתקדמות הרוחנית? מה הפחד לקחת כל דבר שהינך מאמין ולחקור אותו לעומקו? מדוע החשש הגדול הזה אצל כל מיני מכשפות לגלות שמה שהן מאמינות אינו יותר מעורבא פרח? הרי כך מתקדמים, איש אינו מושלם ואיש אינו יודע הכל, כפי שאמר מישהו: "מכל מלמדיי השכלתי", רק שאני תוהה היכן ה"לימוד" של אותן מכשפות שחוששות מכל שביב ויכוח או ארגומנט או סיעור מוחות. הן פשוט תעדפנה לטמון ראש בחול ואולי ללמוד אי שם בעתיד. כמובן שאז בעתיד המחיר יהיה הרבה יותר גבוה, אך הן מעדיפות זאת כך. אינני מצליחה להבין זאת.

היכן אותן מכשפות שאוהבות לשוחח, להתווכח ולעשות סיעורי מוחות? אני רוצה לשמוע מהן, לשוחח איתן, להכיר אותן. האם אני מבקשת משהו גדול מדי?